שנה מצויינת. שנת שמיטה. אסור לטעת עצים. אסור לעבד אדמות. אסור בעצם כלום. אני ממש מאמין שהחקלאים עוקבים אחרי כל האיסורים האלה השנה.

החברה שאני עובד בה כבר שנים, החליטה הפעם ליטול יוזמה למען הקהילה וללכת לטעת עצים בשם עובדי החברה (ככה אחרי מלחמת לבנון, בשביל הפטריוטיות, ובשנת שמיטה – לא פחות).

הבוקר כשהגעתי לעבודה, מצאתי נייר קלף מעוצב ומצוחצח מחכה לי בחדר על השולחן. דף דומה ליווה את הבוקר של כל עובדי החברה בארץ…

אני אקדים ואומר – אני חושב שהחברה שאני עובד בה עושה רבות למען העובדים והקהילה, והקטע הציני הבא נועד סתם כדי להקניט ולא מתוך מחשבה רעה אמיתית. אני באמת חושב שהפעולות הקטנות האלה שיחידים וחברות עושים באמת מביאים לשינוי (זה מחבק העצים שבי שמדבר עכשיו).

אז ככה:

1. יש לנו מעל 200 עובדים בחברה. הערכה שלי, שאם כל אחד קיבל דף יפה כזה, והיו כמה פספוסים וטעויות בהדפסה, אזי מתוך כל העובדים, יש עובד שתרם את העץ שהוא נטע ברגע זה בשביל לייצר עבורינו את הדפים היפים האלה (שימצאו בצורה זו או אחרת את דרכם לפח המחזור בשנה הקרובה). אז למה לנטוע עצים וליידע את כולם מניירות שמיוצרים מאותם העצים???
2. זאת אחת הפעמים היחידות שרשמו את השם שלי נכון (אפרופו שם – אני אחזור לנושא השם שלי בסוף השבוע).
3. איזה כיף שנטעו עץ בשמי בשנת שמיטה! איך עובד המצפון של הדתיים בחברה שלנו היום – אני לא ממש יודע. יש לי הנחה סבירה שכנראה שילמו את הכסף על החשבון כדי שבשנה הבאה ינטעו את העצים או איזה סידור מאגי דתי דומה.

בכל אופן, חג שמח לכולם! אני התפוצצתי היום מרוב בננות מיובשות…