זאת תהיה הפעם היחידה שאני (כמעט) כותב על התופעה הזו.
בשבילנו, האח הגדול זה לא תכנית טלויזיה. זה בחור נחמד שגר בארה"ב. והוא בעיקר האח הגדול של אשתי.
היא מאד אוהבת ומעריכה אותו, ובמיוחד גם מתגעגעת. אם הוא היה מחליט להציב מצלמות וידאו בבית שלו, אני בטוח שהיינו מציצים מדי פעם לראות מה קורה.
אני מקווה שאחותי הקטנה מסתכלת עלי באותה הצורה. ולא – לא נציב מצלמות אצלנו בבית.
בקשר לתכנית הטלויזיה? את מי זה בכלל מעניין?
אתן רוצות מישהו רגיש, אבל מחוספס.
אתן צריכות שיהיו לו זיפים קצרים כי זה נראה גברי, אבל שיהיה חלק כי זה יותר נעים.
שיהיה עדין, אבל חזק.
שיהיו לו הרבה שרירים, אבל שלא יהיה חזק מדי.
שיהיה אסרטיבי, אבל שיציית.
שיהיו לו דיעות משלו, אבל שהן יהיו תואמות לשלכן.
שהוא יהיה פמיניסט במה שמעצים את הזכויות שלכן, אבל שידאג לחזר כמו שוביניסט משנות השישים.
שיהיו לו חברים, אבל שיעדיף לבלות את הזמן אתכן.
שיגשים את עצמו, אבל יהיה בבית מוקדם.
שיראה טוב, אבל שאחרות לא יעשו לו עיניים.
בקיצור, אתן צריכות שניים, או סכיזופרן עם תעודות.
עצוב מה שקורה היום בעולם.
החדשות היחידות באנגליה (מלבד הפרישה של השחקן הראשי בסדרה המוזרה ד"ר הו) קשורות למשבר הכלכלי (ולבחירות בארה"ב).
היה משעשע לשמוע הבוקר מישהי מתראיינת בחדשות בשם הבנקים שנותנים הלוואות. בתרגום עילג לעברית: "אנחנו נותנים גם היום הלוואות לאנשים שבאים פעם ראשונה, אבל בגלל המצב הכלכלי בעולם, אנחנו בודקים אם אלה שמבקשים הלוואה יכולים גם לשלם אותה."
לא פלא שיש משבר כלכלי.
עכשיו יתחילו לבדוק אם אנשים שרוצים כסף יוכלו גם להחזיר את ההלוואה שהם לוקחים. מה עוד ימציאו? שלא יתנו לאנשים אוכל אם הם לא משלמים עליו?
טוב שהספקתי לכתוב על הבחירות כאן בגבעה.
היום בחדשות בערוץ 2, הופיע ראש המועצה שלנו. מסתבר שחלק מהשלטים היפים צצו להם מבעוד מועד.
המתנ"ס שבבניה? עדיין בבניה. יש עוד כמה חודשים עד שהוא יושלם. אבל היום, הפתיחה החגיגית שלו. מחוץ למתנ"ס. ועם הוצאה מטורפת על הופעות. פשוט כדי שנזכור את מיטיבינו ומנהיגינו האהוב ונבחר בו שוב. אין סיכוי.
ומרכז הכושר המפואר? זה שעוד שניה וקצת מושלם? יש חור באדמה שמסמן את המקום לבריכה. ומילאו אותו במים במיוחד לצורך צילומי תדמית של אותו מגלומן. עוד שנה, אולי יהיה לנו מרכז כושר.
בינתיים? נתפלל לזריקתו של זה מראשות המועצה, ולהגעתו של ראש מועצה קצת יותר צנוע וקצת יותר אקטיבי (בכיוונים הנכונים).
בהלוויה של אבא שלי, חבר טוב שלו אמר שהם היו יחד בהרבה הלוויות מהעבודה – סוחבים את המת באלונקה שאיתה סוחבים אותו בדרכו האחרונה. ועכשיו, הוא צריך לסחוב את אבא שלי.
היום, הפריבילגיה הזו כבר לא קיימת. כל בית קברות שמכבד את עצמו מחזיק רכב חשמלי שבו נוסע הרב יחד עם האלונקה עם המת עד לקבר. תהלוכה של קרובים וקרובים רחוקים הולכים אחרי רכב חשמלי עם רב שממלמל זמירות שאיש כמעט אינו מבין. לפעמים, הקידמה הורגת מנהגים יפים.
סוף השבוע האחרון היה עצוב במיוחד. אמא של חברה טובה שלי מתה. יש לי הרבה ידידות, אבל חברה אחת. אני מכיר אותה עוד מהחיתולים. אני גדלתי בבית שלה. גדלנו באותו הגן, אבל בבתי ספר אחרים. דרכי חיינו הצטלבו והתנתקו פעמים רבות, אבל לא זכורה לי אפילו פעם אחת שרבנו. או שהיינו ברוגז. או שכעסתי עליה. ועכשיו, היא איבדה אמא. אמא שאהבתי. לפעמים, אין שום צדק.בהלוויה היום היה עצוב, אבל עם זאת, יצא לי לפגוש חברים ותיקים שלא יוצא לי לראות הרבה. מזל שאנשים מתים כדי שנוכל להפגש. חבל שלא קבענו לקפה ועוגה.
וכאילו זה לא הספיק, באותו סוף שבוע, לחבר מאד טוב שלי, ומאותה קבוצת החברים, מת הסבא. ועכשיו, אנחנו כל החברים קופצים בין לוויות וביקורי שבעה.
ליבי עם החברים שלי. כל מה שהייתי רוצה זה להיות איתם השבוע, אבל יותר מדי פגישות חשובות בעבודה, מהולות בטיסה לחו"ל השבוע, גורמות לזה שאני כמעט ולא אראה אותם.
אין שום צדק.
עוד מספר ימים וקצת, ויבואו עלינו לטובה (או שלא) הבחירות לרשויות המקומיות.
אני גר בגבעת שמואל כבר מספר שנים לא מבוטל, ואם יש דבר שאני יכול להגיד על ראש המועצה הנוכחי שלנו היא שהוא במקצוע הלא נכון. יותר מתאים לו פרסום על שלטי חוצות מאשר לנהל מועצה.
אספתי עבור הקוראים שלי כאן מגוון פנינים כדי להבהיר את הנקודה. ושלט, כמו שיודעים, שווה יותר מאלף מילים, גם אם יש עליו הרבה פחות ממאה.
איפה נתחיל, אם לא במערכת החינוך המפוארת של הגבעה?
הורים יקרים, אם לא ידעתם, אצלנו החינוך הכי טוב בכל גוש דן. לא שאני חושב שזה לא נכון, אבל אני מניח שזה למרות ראשה המועצה ולא בגללו. גם המיקום, עיתוי ותקופת הפרסום של שלטי חוצות כאלה על בתי ספר קצת מוזרה. חוץ מלהאדיר ולפאר את פועלה של המועצה, ולעלות כסף, אין לשלטים אלה כל ערך.
השלט הזה צולם במיוחד בשבילכם באיכות מעולה. הוא ממוקם בכניסה לגבעה, על פארק גדול. הוא הופיע שם לפני שעברנו לבית החדש שלנו לפני קצת למעלה מ-5 שנים. אני מניח שסימוני המחיקה הם של תאריכי הסיום… מלבד הרס של שטח משמעותי מהפארק, לקח למועצה ה מ ו ן זמן כדי להעלות את השלט הבא:
הסאגה, או שמא הפארסה של בניית מתנ"ס אחד מסכן בגבעה באה לסיומה המשמח. ולחשוב שהשלט המקורי הותקן קצת לפני הבחירות הקודמות והחדש הופיע באופן מסתורי מספר שבועות לפני הבחירות.
זה שלט שקרוב לליבי: הוא הופיע לפני בערך 4 שנים, וכבר יש לנו מרכז מסחרי. קצת באיחור, ושוב, באופן מסתורי קרוב לבחירות. ושלא יהה ספק – הקניון לא נבנה "כאן", אלא ליד.
ועוד דוגמה מוצלחת במיוחד. השלט הזה גם נמצא כבר שנים. ההבטחה שעליו הגיע יחד עם ההבטחה לקניון מפואר. אני לא מבין מי אלה לכונרננה, או למה צריך עוד בית כנסת בשכונה (אני ספרתי 5 – 2 ענקיים, 2 "זמניים" ועוד אחד באחד מגני הילדים לשבתות וחגים). בכל אופן, לפני חודש הקימו גדר מסביב לשלט. יותר מזה לא נעשה עדיין ואני לא אתפלא אם גם לא יעשה דבר.
בחזרה לחינוך. לפני מספר חודשים (או אולי שנה), הוקם השלט המפואר הזה. בית-ספר חדש. בשיתוף עם אוניברסיטת בר-אילן (שייכת לרמת-גן דרך אגב). את השלט ליוו ההבטחות הרגילות, וכמובן שמוביל הפרוייקט הוא ראש המועצה בכבודו ובעצמו (דבר שהוא התבקש להפסיק לעשות). אז לפני כחודשיים, עשו טכס הנחת אבן פינה לבית הספר, שנמצא מרחק יריקה מהבית שלנו. יישרו שטח אדמה, סללו זמנית קצת אספלט לכסאות הפלסטיק שהביאו, הקימו במה, עשו הופעה קצרה (שעתיים), עם ציוד הגברה, שירים וכמובן נאומים. קיפלו הכל והלכו. אז אבן פינה לא מצאתי. הדבר היחיד שקרה הוא שלפני החג, החלו לגדר שטח – אולי בשביל הבית ספר ואולי לא. אני מניח שלקראת הבחירות הבאות יהיה שלד.
על חדרי כושר כבר דיברתי. על הניסיון להסביר לנו כמה דואגים לנו בגבעה עם שילוט מעניין גם דיברתי. אז בואו נחבר אותם. לאחרונה, צצו בגבעה גם השלטים המוזרים הבאים. בונים לנו הולמס פלייס! רק בשבילנו! בתשלום מלא אני מניח. אבל שנדע שבאמת באמת דואגים לנו. אפילו דאגו למדוד מרחק (מעניין אם אוירי או ברכב) מכל שלט לשטח האדמה המדובר, שלא ממש רשום איפה הוא (בטח בפתח תקוה).
אז בבקשה – קצת יותר עשייה ופחות דיבורים (או שילוטים במקרה הזה). ברור לי שזאת בקשה די מוזרה מבלוג – מקום של די הרבה פקה פקה, אבל קצת כבוד. אנחנו קורעים את התחת בגבעה (או יותר נכון בת"א), מביאים את הכסף ומשלמים אותו למועצה חמדנית שהולכת ומשקיעה אותו בקבוצת כדורסל, שמשחקת את האימונים שלה באור יהודה (כי אין מגרש נורמלי בגבעה). לא הגיע הזמן קצת להשקיע בתושבים ולא בשלטים?
אז במקום הסיסמה המצחיקה "טוב לי בעיר, טוב לי עם זמיר", למה שלא נשיר כולנו יחד "טוב לי בעיר, רק בלי זמיר"?
השנה החלפתי את מכון הכושר שאני הולך אליו (מכריחים אותי – אני נשוי למורה לפילאטיס). אז עברתי מגו אקטיב לגרייט שייפ.
כשחיפשתי חדר כושר חדש, קרוב לעבודה, מצאתי משהו די משעשע. בארץ עושים כושר באנגלית בלבד. לא מצאתי ולו חדר כושר אחד עם שם עברי תקני.
נתחיל כמובן מהמחמד שלי – גו אקטיב. בעברית, ניתן לקרוא לו לך תעבוד.
משם, עברתי לגרייט שייפ. בעברית, מדובר כמובן על אחלה גופה.
את אחותי שלחנו להולמס פלייס. בעברית, זה המקום של חסרי הבית.
ליד העבודה, החליטו לפרסם את פיטנס קלאב. שזה כמובן מועדון כושר (די בנאלי).
עבור בנות המין הסדיסטי, פתחו אצלנו בגבעה את ספיריט. מדובר ברוח רפאים או נשמה – תלוי כמה אתן מתחברות לזה.
על ז'בוטינסקי, אחותי מצאה לי את טארגט – יצא לה בול פגיעה.
ובאחד הפקקים, נתקלתי בספייס, שהגיע מהחלל החיצון.
הדבר היחיד שיש לי לומר הוא, שיש מספיק מילים בעברית כדי לתת שמות לחדרי כושר – לא צריך להרחיק עד לאמריקה בשביל זה. הבחירה באנגלית גם די מקשה על החיפוש בגוגל בשביל למצוא את חדר הכושר. אי אפשר לחפש את זה בלועזית, אז צריך לשעתק את השם לעברית ולהתחיל לחפש משהו שמתאים בתוצאות.
למה אי אפשר בארץ הזאת ללכת להתאמן בזיעה, גוף טוב, הסטודיו של רפי או מוטי הפטיש וצריך להתבזות ב-Garage, Shape, Great Shape, Holmes Place, GO active וכל החברים הגויים שלהם?
עוד משהו קטן היום – פשוט כי אני חייב.
יורג היידר, מנהיג הימין הקיצוני באוסטריה, מת היום בתאונת דרכים. אני אהיה מנומס ולא אגיד ברוך שפטרנו.
הדובר שלו היה קצת יותר משעשע
יש לו כבר יורש, לפחות במפלגה – היינץ כריסטיאן. אולי אני אפסיק לקנות לענת חרדל כאות מחאה.
םול מקרטני הגיע לביקור בזק בארץ – בעיקר כדי לגרוף קופה חסרת תקדים מהצופים שמשלמים מחיר שערורייתי לכל כרטיס.
בכל אופן, אתמול הוא נחת בארץ אחרי טיסה מפרכת במטוס פרטי. בחדשות (אלה של הפריים טיים ב-:20:00 בערב) הודיעו לגבי הבקשות המיוחדות שלו לביקור בארץ: אוכל צמחוני מיוחד (עוד מחבק עצים), פסנתר כנף בחדר, מכונית ירוקה. אה כן. וצוללת צהובה.
אף פעם לא ממש אהבתי ים. בעיקר בגלל השמש והחול שנדבק לכל דבר. כנראה שהסיבה המרכזית היא האובססיה של אמא שלי לאבק. כשחזרנו מהים, תמיד היה ריטואל של הורדת נעליים וריצה מהירה ישר לאמבטיה כדי לנקות רגליים – שהבית לא יתלכלך.
כשהגיע הפוסט של יובל לגבי השוודית שנדרסה בחוף הים, הוא היה חייב להזכיר את הסבל שלו ממטקות בחוף ובכך פתח תיבת פנדורה אצלי לגבי מה לא בסדר בים. הבלוג שלו, דרך אגב, מצויין ומומלץ בחום, בייחוד עכשיו כשכל המתקתקות של לפני החתונה שלו נעלמה.
בכל אופן, זה הביא אותי לדיון הפילוסופי במה הייתי משנה בים שלנו כדי שיהיה בו סבבה. אז הנה הרשימה שלי:
עם רשימה כזאת פחות או יותר אני אשמח ללכת לים. עכשיו כשאחותי הודיעה על בגד ים שהיא קנתה לבת שלי, אני אפילו אצטרך להתחיל לחשוב בכיוון הזה ברצינות.