לא בדיוק, אבל מספיק מדיוק. היום, לא ראיתי את הבת שלי ערה. יצאתי מהבית בשעה 6 וחזרתי בשעה 9 בערב. זה לא ממש כיף…
כל זה קורה פשוט בגלל שהשבוע, אנחנו מארחים בחברה די הרבה חברות לאירוע בדיקות, והיום לקחנו אותם לטיול. שנה שעברה כשהם באו, הם היו בירושלים, אז השנה החלטנו לגוון ולהסובב בקיסריה. היה כיף – והמסעדה הייתה מצויינת (פונדק הצלבנים – אני ממליץ בחום).
את התמונות מהאירוע, אפשר למצוא כאן.
והבת שלנו? אמא שלה החליטה שהיום היא לא תישן בעגלה – זה נראה שהיא כבר פיזית קצת גדולה מדי בשביל זה (מישהו יודע אם יש כזה דבר "סימילק דיאט"? אני חושב שבקרוב נצטרך בקצב שהיא טוחנת). בכל אופן – חן ישנה היום בפעם הראשונה במיטה שלה בחדר. נראה איך זה יהיה. זה יום של פעמים ראשונות מסתבר…
אין כמו פעם ראשונה.
אני מניחה שהיום (אתמול) בטח הטרידה אותך המחשבה על הילדה שלא ראית. עצוב, אבל מתרגלים לזה והמחשבה מתפוגגת לה בחלוף הזמן.