שלשום הסתובבתי עם אשתי שתחיה לפני שהלכנו לנשנש במסעדה. הייתי פשוט חייב לשתף…

אהבה ממבט ראשון. יותר מזה לא צריך לפרט הפעם…

פרטים כלליים

מלון WTC נמצא אי שם בסין, בעיר מקסימה ושקטה. המלון מצויין והמחיר נמוך – כיאה לסין.

בקטנה

למלון יש את כל הפינוקים הדרושים – מסך שטוח וגדול בחדר השינה, שליטה בכל האורות מכל חור אפשרי בחדר, לובי מפואר, אגם במרחק הליכה (תמונות מהשוטטות שלי בחוץ). ולמרות זאת, היו כמה דברים שהפתיעו אותי מאד ושבו את ליבי…

מטריה! כמה מלונות מספקים מטריה לכל חדר? לא צריך לבקש, להתחנן או לקנות – פשוט לפתוח את הארון.

בסין, כידוע, מי ברז זאת לא השתייה הכי מומלצת. רוב המלונות, נותנים בגלל זה אחד או שני בקבוקי מים (לא מינרלים) בחדר. במקרה הזה, המלון החליט לספק ברז נוסף – האמת? מים טעימים.

זוכרים את החשמל והדלת במלון הקודם? גם כאן יש את אותו המנגנון, רק שהמלון לא השלה את עצמו וסיפק כרטיס לנושא, שחיכה בסבלנות ליד החור שלו.

והשוס האחרון זה הסידור הנחמד בחדר האמבטיה – מישהו מכיר עוזרת בית עם כאלה כישורים? אני עכשיו לוקח…

מוזרויות

בנושא המיקום יש בעיה מסויימת. המלון קרוב מאד לאגם, עם חניה גדולה מלפנים ובמיקום מאד שקט. אבל מה שקורה דרך החלון מזכיר יותר תחנת ניטור של צה"ל בצפון מאשר מלון. או שאולי נקרא לזה מרכז קליטה?

לתוצאות

1. דלת כניסה – 5. אין הפתעות רעות כאן. הסידור של החשמל משעשע ונאיבי לדעתי.
2. נייר טואלט – 3. אחת האכזבות. קצת מזכיר נייר שיוף (יחסית למלון). לא הייתי ממליץ על המלון הזה לשהות של יותר משבוע. אם כן – תביאו מהבית או שתצטיידו באלוורה
3. גודל החדר – 5. אפשר לשחק פה מיני גולף.
4. תאורה – 5. יש בכל מקום. אפשר לסגור ולהדליק הכל מהמיטה. יש אפילו מנורה גדולה באמצע החדר (קונספט לא ממש נפוץ במלונות).
5. אינטרנט – 5. מהיר וחינם. לחו"ל קצת איטי, אבל זה קטע של הסינים ולא של המלון.
6. מגהץ – 2. אין כחלק מהחדר, אבל אפשר לקבל. לא בדקתי אותו אז אני אהיה פסימי בציון.
7. מתאם חשמל – 5. גם כאן, אפשר לחבר לקיר כמעט כל דבר ישירות ובלי מתאם.
8. ערוצי טלויזיה – 5. יש הרבה באנגלית (כולל 2 ערוצי סרטים) ולא בזבזו ערוצים על צרפתית
9. מיני בר – 3. יש. יש מקום למפתח אבל אין מפתח. אני מקווה שאפשר לקבל אחד.
10. כספת – 5. יש. נוחה לשימוש.
11. ארוחת בוקר – 5. אם היה אפשר, הייתי נותן יותר. היה להם שם הכל – אפילו מנות אורז, נודלס ומרקים. בכיתי כי לא יכלתי לטעום מהכל…
12. חדר כושר – 5. לא השתמשתי, אבל היה להם שם ספא מאובזר עם חדר כושר גדול, בריכה, סאונה, חדרי טיפולים וחדרי אימון. אשתי לא הייתה יוצאת מהמלון.
13. אחרים – 5. למעט צלחות הלוויין לא מצאתי שום דבר רע והמלון הפתיע לטובה בכל פנייה.

סה"כ  4.46 במדד המלונות של צחי.

צריך לחזור לשם (עם נייר טואלט מהבית).

הלובי:

שוב אני בחו"ל. שוב במלון, ושוב יש צורך לבדוק את איכות המלון לפי מדד צחי למלונות.

פרטים כלליים

מלון Ramada Seoul נמצא במרחק יריקה של הסניף של החברה שלי בקוריאה. זה נוח, זה טוב – ואני לא מתאמץ יותר מדי. זה גם מלון הבית שלי כאן – אחד כזה שאני מכיר מצויין.

שבחים

אחלה מלון! יש אוטובוס שיוצא בשדה התעופה ומגיע עד לשער של המלון. יש חדר כושר. אוכל מצויין. שירות אדיב. חבל"ז.

לפני שאני אגיע למדד, יש נושא אחד שאני חייב להתעכב עליו וזה חדר הכושר של המלון הזה. הוא גדול. הוא מרווח. הוא נח. והוא עושה מעל ומעבר. אני אסביר בתמונות:

גרביים. בחדר הכושר אפשר לקבל גרביים. ככה שלא צריך לייבש אותן בחדר לפני אריזה וטיסה.

אם זה משעשע, אז מה תגידו על תלבושת אחידה לחדר הכושר?

אפילו לנשים, רק כמובן שלא בכחול (נשים כבר אמרנו?)

לתוצאות

1. דלת כניסה – 4. הכל סבבה, אבל צריך להשאיר כרטיס בתוך החדר כדי לקבל חשמל (טוב שיש נוסע מתמיד סילבר של אלעל – איך הייתי מסתדר בלי?)
   
2. נייר טואלט – 4. אין הפתעות. לא לטובה ולא לרעה.
3. גודל חדר – 5. יש מקום להכל. אפילו לשכיבות שמיכה ותרגילי בטן (לא – לא עשיתי – הייתי בחדר כושר).
4. תאורה – 5. אפשר להדליק ולכבות הכל מהמיטה. יש מספיק אור להכל.
5. אינטרנט – 4. מהיר. מחובר לקיר עם כבל וצריך לשלם.
6. מגהץ – 2. אין בחדר. אפשר לבקש. קיבלתי צעצוע קטן שצריך להיאבק איתו בשביל להשיג חולצה לא מקומטת.
7. מתאם חשמל – 5. לא צריך! אפשר לחבר הכל לקיר בשולחן המשרדי בחדר הייתי מפרק ולוקח איתי הביתה אם היה אפשר…
   
8. ערוצי טלויזיה – 4. יש הרבה באנגלית, כולל אחד של אקשן. לא היה לי בכל זאת מה לראות…
9. מיני בר – 0. יש. והוא מלא. ואי אפשר לנעול ולזרוק את המפתח. לא מקום טוב לבוא עם האמא של הילדה שלי.
10. כספת – 5. יש. עובדת וגדולה מספיק למצלמה המגושמת שלי.
11. ארוחת בוקר – 5. יש. כלול במחיר. עם כל סוגי הביצים, לחם, ירקות, פירות טריים. הגבינות לא משהו (בכל זאת המזרח הרחוק), אבל יש רוטב קיוי מגניב לסלט!
12. חדר כושר – 5. מצויין. עם גרביים…
13. אחרים – 5. מיקום טוב, נוף טוב, שקט, נוח.

סה"כ 4.08 במדד המלונות של צחי.

הנוף מהחדר:

בסוף השבוע יתווסף מלון נוסף, והפעם בסין.

כבר שנים שלא ממש יצאנו. סרט פה, מסעדה שם – אבל ממש לצאת – ולחזור אחרי חצות לא ממש יצא.

אפילו בפריז לפני כמה שבועות לא התפרענו והלכנו לישון מוקדם.

אתמול היה שונה. אנחנו מארגנים דרך העבודה כנס בארץ של חברות בינלאומיות שבאות לבצע בדיקות – שבוע שכולו וורקוהוליקים שקטים שבודקים דברים במחשבים שלהם באולם כנסים במלון. עלתה ההצעה שאולי באחד הערבים, נוסיף לאירועים המשמימים הרגילים איזה להקה – ואם כבר, אז כמה חבר'ה שעושים קאברים לשירים של הביטלס. השגנו כרטיסים והלכנו. ביום שישי ב-22:00 בלילה.

כבייבי סיטר הבאנו את אחותי – פינקנו אותה באוכל והצחקנו אותה מספיק כדי שיהיה חשש לחנק (לא טוב לצחוק ולאכול פסטה באותו הזמן). ויצאנו. כהרגלנו, הגענו באיחור למועדון הבארבי בדרום תל-אביב. בשבילי זה היה כמו להגיע לחלל החיצון – מעולם לא הייתי חסיד של דיסקוטקים ומועדונים.

ההופעה הייתה מצויינת. היו ב"אולם" אנשים מכל שכבות הגיל וכולם נהנו. אני ממליץ בחום ללכת.

    
חזרנו אחרי חצות – שעה בהחלט לא שיגרתית. כשיצאנו, היו זאטוטים שחיכו בכניסה כדי להגיע להופעה שלהם. הרגשתי איך הזיקנה שלי נוחתת עלי ושיערות השיבה שלי מלבינות עוד קצת…
והיום, אני כבר בשדה, לקראת טיסה ארוכה למזרח כדי לבדוק עבור הקוראים שלי את מדד המלונות בקוריאה ובסין.

קראתי אצל שגיא על הבדיקה הפשוטה כדי לדעת אם אני מכור לבלוגים, והחלטתי לנסות.

לא היה נראה לי שאני מכור, אבל מסתבר שאני טועה…

אין לי הרבה מה לומר להגנתי.

בכל אופן, אני עומד שבוע הבא להסתובב קצת במזרח, ככה שיהיו עוד כמה מלונות שאני אוכל לספק להם את המדד החדש שלי

אם נטלי היתה בטובה כי רב תולה שלט בכניסה לבניין שלכם – את מי מהדיירים הייתם מעבירים ולמה?

אני ואשתי שתחיה – כשראינו את השלט הזה בבניין שלנו לפני כמה שבועות היינו די בדילמה:

• צד אחד, יש את המשפחה מרובת הילדים מתחתינו, עם קונצ'רטו לסירים של 7 בבוקר בשבת.
• מצד שני, יש את הדתיים מלמעלה עם שיעורי התורה משחר ההיסטוריה שמתקיימים בימי שני בערב.

הדילמה כה קשה… ואולי פשוט היינו צריכים אנחנו להתקשר?

מדור חדש כאן – מדד מלונות. והמלון הראשון הוא זה שאני נמצא בו עכשיו.

פרטים כללים

מלון Holiday Inn Paris Saint Hermain Des Pres נמצא לו אי שם באיזור הדרומי של פריס. לא הייתי בסביבה מעולם, אבל די נחמד כאן אני חייב לציין.

הרחוב המדוייק הוא 92 rue de Vaugirard ואתר האינטרנט http://www.holiday-inn.com/paris-germain.

הייתי לצרכי עבודה… כרגיל.

קוטריי

מלון נחמד, אבל קצת צרפתי מדי לטעמי. הכל עקום – בעיקר כל מה שקשור לדלת הכניסה. מי עושה כזה מנגנון מפגר לדלת? צריך ללחוץ על הכפתור, להביא את הפינה הספציפית של המפתח מול הנורה האדומה ולהתפלל לנורה ירוקה. בכניסה למלון אפילו הסבירו על דלת לדוגמה איך צריך לפתוח אותה…

לתוצאות

1. דלת כניסה – 4. מנגנון טפשי…
2. נייר טואלט – 5. עלילי תלת שכבתי!
3. גודל חדר – 3. יש מקום לשכיבות שמיכה, אבל לא תוך כדי צפייה בטלויזיה. בתוך האמבטיה אסור להרים את הידיים.
4. תאורה – 4. יש אור מספיק להכול, אבל אי אפשר להשתמש באור ליד המחשב בלי להדליק את כל האורות בחדר. אז ענת לא יכולה לישון תוך כדי.
5. אינטרנט – 4. עובד. מחובר בצינור לקיר (את הכבל צריך לקחת בקבלה – קצת טפשי) וזה בתשלום.
6. מגהץ – 0. אין.
7. מתאם חשמל – 1. יש, אבל רק למי שמגיע מארה"ב או מאנגליה. אנחנו הישראלים צריכים לקנות ברחוב.
8. ערוצי טלויזיה – 0. אכזבה. בתאוריה יש בערך 10 ערוצים באנגלית. בתכלס אפילו CNN לא קולטים טוב.
9. מיני בר – 4. אני מעדיף שלא יהיה ויש, אבל כזה עם מפתח, ככה שאפשר לנעול.
10. כספת – 5. מהסוג הכי שווה. אפשר לנעול אותה עם שני כרטיסי אשראי – אחד שלי ואחד של אשתי שתחיה.
11. ארוחת בוקר – 0. בתשלום. צרפת – מחיר מופרז…
12. חדר כושר – 0. אין. באינטרנט מבטיחים שיש – שקרנים.
13. אחרים – 3. לא נפלתי מהרגליים וגם לא התאכזבתי.

סה"כ הגיע המלון ל-2.54 בדירוג המלונות של צחי.

הגיע הזמן – יש קטגוריה חדשה פה בבלוג, והיא נכתבת – איך לא – מחדר במלון.

שבוע שעבר, כשישבתי עם חברים למסיבת יומולדת, הגיע השיחה של הטסים קבוע – באיזה מלונות מוזרים יצא להם להיות בשנה האחרונה. זאת בעיה אמיתית שאין לה פתרון טוב. אז החלטתי לשים פה את הרשמים האישיים שלי מהמלונות שיצא לא לבקר בהם מעתה ואילך ואני אתחיל כמובן במלון שבוא אני נמצא עכשיו.

את הרשמים שלי אני אארגן כאן בצורה מדעית ומדוייקת, כאשר כל מלון יכול לקבל ציון שבין 0 ל-5. אלה יהיו הכוכבים שאני נותן למלונות… כדי להגיע למספר המיוחל, אני אבדוק מספר פרמטרים שחשובים עבורי במיוחד

הפרמטרים

1. דלת כניסה. לכל חדר במלון יש כזה. כל מלון יש לו את השטיקים שלו בנושא – מפתח רגיל, חשמלי, כזה שמנפנפים באוויר, אחד עם בומבה של מחזיק מפתחות וכו'.
2. נייר טואלט. כשאני בחו"ל, אני מעדיף לנגב במשהו שלא ישאיר סימנים של נייר שיוף. לא כל המלונות מבינים את הקונספט הזה…
3. גודל חדר. ממיקרו ועד לאולם קונצרטים. הכל יש. מה שחשוב זה שיהיה אפשר לנשום.
4. תאורה. אני בא עם מחשב ועם ספר. אני מצפה להיות מסוגל להשתמש בהם מבלי להגדיל את מספר המשקפיים שיש לי.
5. אינטרנט. מחשב כבר אמרנו? אז צריך גם להתחבר באינפוזיה לעולם. אם בתשלום או לא בתשלום, בחבל טבור או באויר.
6. מגהץ. כשיש מגהץ בחדר מבחינתי זה יתרון. זה חוסך גיהוץ וקיפול נורמלי בבית. זה חשוב לטיסות מהעבודה למזרח – כשמצפים שאני אבוא בלבוש מלא.
7. מתאם חשמל. מחשב אמרנו נכון? לפעמים אני שוכח את המתאם בבית. ואז יהיה נחמד אם המלון חשב על זה כבר והכין סטוקים של מתאמים בשביל צרי אופקים כמוני.
8. ערוצי טלויזיה. לשעמום. רצוי מאד באנגלית ורצוי מאד שלא רק CNN ו-BBC.
9. מיני בר. שלא יהיה. עם אשתי – מיני בר זה אסון. זה מגדיל את תקציב הטיול ב-20% לפחות.
10. כספת. צריך שיהיה בחדר – כדי להשאיר דרכון, כרטיסי טיסה ושאר תופינים.
11. ארוחת בוקר. שיהיה כלול במחיר המלון ושהיה עשיר כמו מסעדות באילת…
12. חדר כושר. כדי שהאשה תהיה מרוצה.
13. אחרים. לכאן יכנסו כל אותם הדברים שהמלון הפתיע בהם או להיפך.

אז זהו. כל מה שנשאר זה להתחיל לדרג…

אם אתם גם טסים, אתם מוזמנים ליידע אותי ואני אשמח לשים לכם כאן מקום בין הפוסטים שלי.

(הכותרת לקוחה מתרגום של ספר של ד"ר סוס)

מכירים את התופעה הזו של כביסה להעלים גרביים? אתם צוברים כביסה בסל, מעבירים למכונה, והופ – כשאתם באים לקפל חסרים גרביים ואתם נשארים עם גרב ביד בלי בן זוג – ממש קסם. מה עושים? שומרים בצד ומקווים לזכור לפעם הבאה שתהיה איזה גרב בודדת – כדי לבדוק אם יש לה חתן מיועד בפינה חשוכה בארון.

אצלנו, יש קוסם אחר שמעלים את הגרביים – כלבנו האהוב בז'. יש לו אהבה מיוחדת לגרביים של ענת. אחרי שהוא מעלים אותם, יש להן 3 דרכים שונות לצוץ מחדש:

1. בחוץ, מעל שיח רענן, ביציאה מסריחה וארוכה מהרגיל.
2. מאיפה שהם נכנסו, בתוספת מיצי קיבה ומעט עשב מהגינה ממול.
3. בביקור אצל הוטרינרית.

ביום ראשון בבוקר, אחרי ליל שבת ארוך במיוחד ומלא הקאות, לקחתי את כלבנו התשוש לבקר את הוטרינרית, היא פינקה אותו בניתוח קצר למציאת הגרב האבודה. הכלב שלנו, שכ"כ נהנה, פשוט לא יכל להתאפק, ולכןהוא מבקר אותה מאז כל יום. אפילו היום (או יותר נכון אתמול בלילה) – הוא פשוט היה חייב לקפוץ לנשנש משהו אחרי שיומיים הוא לא אוכל. אז ביליתי איתו ועם הוטרינרית שעה נעימה עם אינפוזיה, משכחי כאבים ואנטיביוטיקה.

כיף זה לא. זה אפילו די מדאיג (אם כי הרבה פחות מהאפיזודה הקודמת שלו לפני כמה שנים – שם פתחו אותו פעמיים בתוך יומיים). כמו שהוטרינרית כבר אמרה – היה עדיף לחבר לו ריץ' רץ' לבטן בפעם הקודמת – זה היה הופך את כל העניין להרבה יותר קל.

לפני קצת למעלה משבועיים, התחלתי במיני פרוייקט של שינוי השם שלי. פניתי לאנשים במייל וביקשתי מהם להגיב כי דעתם חשובה לי. עכשיו, הגיע הזמן לסכם ולעבור לתוצאות.

אני אתחיל קודם כל בעובדה שלא היו לי כוונות אמיתיות לשנות את השם שלי. לא לנינט ולא ליהודה (לוי כבר יש לי). אבל עניין אותי לדעת מה אנשים חושבים – כאלה שמכירים אותי ממקומות שונים.

מה היה לנו?

המשעממים

רבים החליטו לחזק את ידי בשם הנוכחי שלי ואפילו להזכיר לי שזה ה-brand שלי. תודה רבה. ידעתי. לא מעניין. אפילו קצת מאכזב לבזבז לי ככה מקום פה בבלוג על חיזוקים. תתנחמו בעובדה שזאת גם הבחירה שלי.

הרעיון הכי פולני

אמא שלי כמובן, הגנה על השם שבחרה לי – כמו פולניה טובה (היא תורכיה, אבל זה די אותו הדבר במובנים מסויימים). התורכים, בכל אופן, המציאו את העצלנות וחוסר המעוף בעניין הזה – השם של הילד ילך לפי הסבא. אז סבא יצחק גרר ילד צחי – כמה כיף. אם אנחנו לא היינו משקיעים, היינו גומרים עם ילדה בשם ויקטוריה או פרידה – שמות מצויינים, אבל לא ממש לילדים
רק לשם הבהרה – אני דווקא חושב שצחי זה שם שמתאים לי – תודה אמא

המאמרקים

כולנו רוצים לאמריקה (אני אם כבר רילוקיישן אז לטיוואן). הרבה הציעו לשנות את השם לאנגלית (היה לנו ג'ו, רוברט ושמעתי על צחי אחר שנקרא וילי בהלעזה). תודה על הרעיונות וההצעות. מצד אחד צודקים – מצד שני אני יותר מדי ציוני בשביל לקחת לי של אמריקאי.

טויסט אסיאתי למאמרקים

ההצעות האלה באו מאנשים שיודעים מה הם אומרים. הם טסים לחו"ל. הם הגיעו למזרח. והם גילו שמות אמריקאיים לאנשים. עם הזמן – הסבירו להם שלכל איש יש שם2 שמות: האחד שנתנו לו הוריו (לרוב שם סיני שנשמע כמו תה של ויסוצקי) והשני, שם שהם נתנו לעצמם כדי שהנודניקים האלה מהמערב שלא מבינים כלום ונראים כמו תיירים יוכלו לפנות אליהם באופן נורמלי. אני לא מוכן לזה. אני רוצה שם אחד.

דרך אגב – לאלה שבוחרים לעצמם שם אמריקאי – אני עובד עם שני אנשים נחמדים שקוראים להם מייקל וג'קסון (שניהם מאותה החברה במזרח) – אין שום דמיון למקור – לא משנה באיזה מהגלגולים שלו…

הפדיחה הגדולה

היה לנו גם כנס של אנשי המכירות בצפת מתישהו לפני שבוע. היה קשה, ארוך ומתיש. פניתי גם לכל אנשי המכירות שלנו – אלה שבאמת שוברים את השיניים שלהם על השם שלי וביקשתי המלצות לשינוי. אחד מהחבר'ה היה צריך להציג נושא מסויים של קבוצת עבודה שהייתי חלק ממנה והוא פשוט התחיל בכך שהקבוצה שלנו מצאה את השם המושלם – צ'קי. אז חברים – אם אתם רוצים לצחוק עלי במשרד – זאת הדרך. אנשים התעוררו ויכלו להקשיב עוד כמה דקות לפני שנרדמו בהמשך אותה ההרצאה…

השם המוצלח ביותר

איך לא חשבו על זה קודם?

אני פשוט צריך להתחלף עם הכלב שלי! לו יקראו צחי ולי יקראו בז' – אפילו הבלוג הזה רומז על הפיתרון האלגנטי.

אז נעמי – תודה! תודה! תודה! את הזוכה המאושרת של ארוחה מתישהו בשנה הקרובה – רק תודיעי לבעלך (עם שם מופלא משלו) שאתם מוזמנים…

לסיום, בשבועיים האלה היו הרבה רעיונות ודיונים עם אנשים שונים. אני נשאר עם השם הקלוקל שלי – הערס וחנוני עם שני שמות משפחה.

היתרון היחיד לכזה שם הוא לאגו: כשאני מחפש את השם המלא שלי בגוגל (גם עברית וגם אנגלית) – כל התוצאות מדברות רק עלי. לא עד עוד שבעת אלפים יוסי כהן למניהם. בצורה הזאת – לא תהיה לי אף פעם את הצניעות שכ"כ חסרה לי כדי להיות מושלם.