אני עובד ברדויז'ן כבר כמעט 9 שנים – לפעמים נראה לי שאני נשאר שם פשוט כדי לראות מה מקבלים אחרי עשור (או שזה בגלל שעכשיו כשיש לי פולניה בבית, אני צריך להזדהות ולהשאר בעבודה אחרון, לבד, בחושך ולסגור את האור אחרי שכולם כבר יעזבו).
לפני שנתיים שלוש, כרטיס בעבודה הוותיק והטוב שלי התחיל לזייף ולהפסיק לפתוח דלתות בעבודה, אבל עדיין עבד טוב בשעון נוכחות וארוחות צהריים. פניתי לכח אדם וביקשתי שיטפלו בבעיה. גם איימתי שאם לוקחים לי את הכרטיס הישן אז אני אתפטר. הביאו לי כרטיס חדש אבל כזה שלא עובד בארוחות צהריים. במשך שנים הסתובבתי עם שני כרטיסים – אחד כדי לפתוח דלתות והשני בשביל כל השאר. 9 שנים בחברה זה פז"ם שקשה לוותר עליו ואיזה דרך יותר טובה יש מאשר כרטיס שבקושי אפשר לזהות שהסנתר בתמונה הוא שלי?
לפני כמה שבועות, הכרטיס הוותיק שלי התחיל להראות חולשה מסויימת גם בארוחות הצהריים – הוא כבר לא ממש עבד, ובשבועיים האחרונים הוא לא ממש נותן לי לאכול כמו שצריך. בשעוני נוכחות הוא עדיין מככב. מה עשיתי? הלכתי לכח אדם שוב והעברתי את היכולת לצאת לארוחות לכרטיס ה"חדש" שלי.
אז עדיין יש לי שני כרטיסים, והאיומים בפיטורים יכולים לחכות לרגע שבו הוא לא יעבוד בשעון הנוכחות.
ואומרים שגברים לא יכולים להפרד מבגדים ישנים (גם זאת בעיה אצלי), אבל כרטיסי פלסטיק? זה נראה כמו משהו שמתאים יותר לנשים להתחבר אליו (בייחוד בקניונים בשעות של סייל).
so many comments i could make :
Wow, you are worried about clinging onto the card? what about hanging onto that job for almost a decade?
Or how about amigo, i know how you feel, i hang onto my lunch card like crazy too
להגנתי אני אומר:
1. לא הייתי באותו התפקיד יותר משנתיים, ככה שזה כמו לעבור בין חברות.
2. יש לי בעיה יותר רצינית עם פיג'מות (את רובן אני מכיר יותר זמן מאשר את אשתי, שאותה אני מכיר כבר 10 שנים).
ואולי אלה לא בדיוק הטיעונים הכי נכונים 🙄