במדינתינו הקטנה כובעים זה לא משהו מקובל, אלא אם כן אתה ילד זב חוטם בטיול בית-ספר. משום מה, הטרנד הזה גם הגיע לתינוקות (לא כזה מסובך – יש הורים היסטריים. הם לא יודעים מה טוב להם. מכרנו להם כבר הכל – כולל גרבי תינוקות, גרביונים וביריות. נשאר רק כובעים).

איך זה קורה? חוק די טפשי כביכול מחייב להוציא ילדים מבית החולים כשהם לבושים, כולל כובע וגרביים, ורק בתוך סל-קל. למה? ככה.
אז כמו הורים הלכנו וקנינו גם כובעים – הם כמובן לא באים בבודדים אלא אם כן הם יקרים יותר – אחרת זה רק בזוגות. החלטנו גם שלא להיות אכזריים, ולכן כל מה שאנחנו מעבירים את חן הבת שלנו – אנחנו מנסים גם בעצמנו. וכן – עשינו את הטעות ואפילו השקענו בכובעים יקרים של שילב (לא הכי יקרים, אבל ביחס לכמות השימוש זה כמו לקנות חבילת טיטולים ולשים אותה בצד)…

מאז, כמובן, כבר קיבלנו טונה מתנות לילדה וביניהם – איך לא? עוד כובעים. עכשיו יש לילדה שלנו בערך עשרה כובעים אופנתיים ורובם, באופן לא מפתיע, בכל צבעי קשת הורוד – מורוד בהיר ועד ורוד כהה (יש גם אחד סגול ואחד בצבע קרם).

אז אולי, כשהחורף ירים את הראש החצוף שלו ליום יומיים בעוד כמה חודשים, אולי אז, קצת, טיפ טיפה, למספר דקות, נוכל לבחור כובע מיוחד, אופנתי וורוד מהאוסף העשיר של הכובעים, לשים לבת שלנו עד שהיא תבכה (10 שניות בערך) ולצלם מהר מהר כדי שיהיה לו שימוש. עד אז – הם יאלצו להסתפק בצבירת אבק במגירה.

ועצה לקוני מתנות – אם כבר בגדים, אז תוותרו על הסט המקסים עם הכובע. קחו את זה בלי הכובע – חבל על הבד.