אומרים שלנשים יוצאים הברגים אי שם בתוך שנות ה-30. הן מתחילות לחפש משמעות, לרוב בתצורה כזו או אחרת שקשורה לריקוד. אצל הגברים זה בגיל 40 – ריצה או אופניים. אני כבר בגילאים האלה, והגוף כבר לא מה שהיה פעם…
—
קצת חדר כושר ונתפס לי הגב.שבועיים לתוך הכאבים, גם הצוואר נתפס. ואז בסוף שבוע, הילדונת רצתה לרוץ. כמה ספרינטים קצרים איתה, ויום אח"כ נתפסו השרירים ברגל. יצאתי להליכה כמו נכה עם רגל מעץ.
הגוף כבר לא מה שהיה פעם…
—
השבוע הלכנו לוועדת קבלה לגן השפתי, עבור הפיראט האדום שיש לנו בבית. זה היה ביום של תרגיל העורף הארצי. מסדרונות השלטון בבניין העיריה היה מלא בחיילים ובחיילות. התבוננתי מהצדף ופתאום זה נחת עליי- הבנות בירוק? חצי מהגיל שלי. תרח זקן.
נכנסנו לוועדת הקבלה. התיישבנו מול 5 דודות נחמדות. עם גינונים וקול שיש רק לנשים עם תארים בתחומי פסיכולוגיה, סוציולוגיה וחינוך מיוחד.
הרגשתי קצת צעיר יותר, אבל הגוף… כבר לא מה שהיה פעם.
—
אשתי יודעת שיש לי מקום חם בלב לספרניות: סבתות מטופחות שיושבות באולם ממוזג ושקט. כאלה שמדברות עברית טוב יותר ממני. בשיער הלבן שלהן יש נגיעות של סגול.
ואולי תמיד בעצם הייתי זקו.
—
הבוקר הייתי בבריכה, אחרי גיחה לחדר הכושר.
היו שם שתי סבתות.
האחת שחתה עם משקפת צוללנים ושנורקל. לא הוציאה את הראש מהמים. איך המציל ידע שהיא לא טובעת? רוב הזמן, היה נראה שהיא פשוט צפה במים מבלי לזוז.
החברה שלה? היא שחתה גב טיפה באלכסון – כדי לאתגר את שותפיה למסלול. איך המציל ידע שהיא לא טובעת? היא נופפה בידיים שלה באופן שהזכיר אדם שלא ממש יודע לשחות ומחפש עזרה.
יצאתי אחרי 45 דקות עם כאבים עזים בברכיים. הגוף? כבר לא מה שהיה פעם…