כבר כמעט שבועיים עברו ואפשר לומר שמירוץ החימוש נמצא כאן בעיצומו.

עם הבת שלנו העניינים היו די ברורים: 6-8 האכלות ליום, בכל אחת החלפת חיתול, יוצא חבילה לשבוע פחות או יותר.

עם הבן? 10-12 האכלות ליום (הוא לא הילד הכי יציב שיש), בכל פעם בין 1 ל-5 חיתולים. לפני כמה לילות, הוא חיסל לי 5 חיתולים בהחתלה. על כל אחד חדש הוציא עוד קצת קקי, ובאחרון – השפריץ על כל החדר.

אני מוצא את עצמי כל יומיים שלושה הולך לקנות עוד חבילה של חיתולים לילד.

בינתיים, הוא עוד על חיתולי newborn, כאלה שמגיעים בחבילות של 42, עם כותנה אורגנית (אין משהו אחר בהאגיס). אנחנו מחכים לרגע שהוא יעלה מספר ונוכל לעבור לחיתולים הרגילים – אלה שחן הייתה איתם:

אז הוא משפריץ בקשת לכל כיוון. סדינים, בגדים, מיטות, כסא, קיר – הכל כבר נפגע באופן כזה או אחר. ואנחנו מכינים את החיתולים והמגבונים הלחים. כל אחד והנשק שלו.

מבחינתו, נשק יום הדין זה ללא ספק קקי – עדיף בצורה שלשולית עם ריח של גז חרדל. מבחינתנו, הנשק הלא קונבנציונלי היחיד שמצאנו זה יין הפטישים שנתן לו המוהל – דפק לו את ראש לכמה שעות טובות של שקט.