שוב טיסה.
שוב לקוריאה.
אפילו אין מקום למדד מלונות – זה אותו המלון גם הפעם.
החידוש? הטיסה הלוך היא לא אל על וגם לא קוריאן אייר. זה תורכיש איירליינס.
למה? כי זה הדבר היחיד שהתאים ללו"ז הצפוף שלי השבוע ולא עלה אונקיית זהב.
אז אחרי נסיונות נואשים לשנות את גורלי המר, השלמתי עם המצב והסכמתי לטוס עם התורכים.
זה לא שיש לי משהו נגד המטוסים שלהם, אבל ראש הממשלה שלהם לא ממש עוזר ליחסים שלי איתם, ואין לי הרצון לטוס מעל ארצות ערב, שלא לדבר על העוקם שבלטוס מערבה כדי להגיע מזרחה. בכל אופן… משהו טוב אחד יצא מזה: התורכים החליטו שבגלל המתיחות ביחסים שבין המדינות יש צורך להפניק אותי למחלקת העסקים שלהם. אפגרייד בשם העם. ללא תשלום. בלי תוספת נקודות. נטול כל נוסע מתמיד (העברתי את זה של תאי איירליינס, אבל נראה לי קצת אבסורד שבגלל זה האפגרייד).
כן, כן. ומי אם לא התורכים יודעים איך לשדרג?
מסך אישי גדול עם כמות נכבדה של סרטים – רק חבל שרובם המכריע משעממים רצח. הסתפקתי בלראות את surrogates – נחמד בהחלט.
הדבר הכי משעשע? הבר האקטיבי שהחליטו להעמיד בתחילת המחלקה:
במהלך הטיסה, הדלפק זה הכיל סוגי משקאות שונים, לרווחת נוסעי העסקים.
אז אולי תורכיש איירליינס בסדר. נקווה לשדרוג גם בדרך חזרה…
אין כמו להסתכל על מה שיש…
אמן ביזנס קלאס גם בחזור
אם במקרה יוצא לך לטוס ביזנס גם חזרה, גש ללאונג' שלהם באיסתנבול. חבל על הזמן, מהמפנקים שראיתי.
גם אותי הם שידרגו פעם אחרונה, והיה ממש כיף לטוס איתם.
אה, וכל זמן שלא טסת לגרמניה בכדי להגיע לתאילנד, לא עשית סיבוב מגוחך באמת 🙂
יובל,
המזל לא דופק באותה הדלת פעמיים.
לצערי הטיסה חזור היא באקונומיקה.
יום אחד תצטרך לספר לי את הסיפור של תאילנד ויה גרמניה.