אז היינו באירלנד.

היה פצצות.

רק החזרה הרסה את ההנאה.

ארקיע, החברה היחידה שטסה ישירות לאירלנד (פעם בשבוע בלבד), לא ממש דואגת ללקוחות שלה – הם הרי לקוחות שבויים.

זהו שלא.

זאת הייתה הפעם הראשונה שלנו באירלנד. הפעם הראשונה שלנו עם ארקיע לחו"ל. והפעם האחרונה שלנו עם ארקיע לחו"ל. פעם הבאה, נסתפק בקונקשן מאירופה לארץ – לפחות אז יתייחסו אלינו כמו לקוחות (והטיסה אפילו תעלה קצת פחות).

האסון התעופתי הזה התחיל עוד בשדה התעופה בדאבלין. הגענו "רק" 3 שעות לפני הטיסה לקבלת פנים מרנינה של תור ארוך (ישראלים יודעים שידפקו אותם, אז הם באים מוקדם, כדי לקבל את כל החוויה). התור לא זז. עמדנו בו שעתיים וחצי. יחד עם קבוצת תיירים שהיו בה אנשים בני 70 ומעלה. גם הם עמדו מעל שעתיים באותו התור. למה? כי לארקיע יש זמן. צריך כמובן לבדוק את כל המזוודות, אבל למה להשקיע במכונת שיקוף? או לשים מכשיר ש"מריח" מזוודות (כמו זה בפריז). או פשוט להכפיל או לשלש את צוות הבטחון של הטיסה. מספיק 3-4 בודקים. כל אחד פותח מזוודות. מפשפש, מוציא בגדים, תיקי אמבטיה, מתנות, שקיות כביסה – הכל מול כל התור. כן – אני עכשיו יודע מה אנשים בני 70 אורזים לטיסות לחו"ל. אני אפילו יודע כמה קשה להם להרים ולהוריד את המזוודות שלהם משולחנות מאולתרים שמתפרקים – לנו הישראלים לא מגיע יותר מזה. אנשי הבטחון אפילו הבטיחו לי שהמצב הזה עומד להמשך כל הקיץ – ככה זה.

אנשים זקנים. שעתיים לעמוד בתור. חלקם הלכו וחיפשו מקומות לשבת, אבל כסאות אין. הם התפזרו להם. התיישבו על המסועים בדלפקי הצ'ק אין ממול. חיפשו לשבת על עגלות מזוודות פנויות. מדדים להם בקושי רב ברחבי הטרמינל. ביזיון. לאף אחד לא אכפת. שילמו את מחיר הכרטיס הגבוה ביותר לשבוע באירופה וקיבלו שירות של צ'רטר בחברה שכוחת אל.

הטיסה כמובן גם אחרה לצאת לדרך – אנחנו הרי עיקבנו אותה עם התור שעשינו.

הדיילות עוד הספיקו לעשות "משחק הכסאות" במטוס והזיזו אנשים מהמושבים שלהם למושבים אחרים. מישהו קרוב אלי שאל בשלב מסויים "מה אני זונה?" – אחרי שהקימו אותו למקום אחר בפעם הרביעית.

השירות בטיסה היה מזעזע. דיילת הפילה קלטת וידאו על הראש של אחד המבוגרים בטיסה ופצעה אותו (היה דם). הדיילות סגרו במכוון את השירותים הקידמיים – כדי שהנוסעים המעיקים (ארקיע – אלה הלקוחות שלכם) לא יפריעו להם במנוחת הלוחם שלהן.

הטיול לאירלנד היה מדהים. תמונות עוד יבואו (יקח להן כמה שעות למצוא את דרכן לאינטרנט).

אנחנו בטוח נחזור לאירלנד, אבל בקונקשן. ארקיע כבר לא יראו את הכסף שלנו ליעד הזה.