לפחות לא מהיום.

אנחנו מאד אוהבים לארח. לפחות אני. אשתי כנראה גם. הילדה קצת פחות. הכלב די אדיש לנושא. אבל אני בטוח שכן.

כמעט בכל סוף שבוע, אנחנו מזמינים חברים לארוחה – שישי בערב, שבת בבוקר, שבת בצהריים – מה שבא באותו השבוע. אני מבשל, החברים אוכלים. סידור מצויין.

סוף השבוע הזה, רצה הגורל ולא הכנו סידור מראש (מזל – הילדה החליטה לשלשל ולהדביק את הטבח). מצאנו את עצמנו בבית לבד, בלי אף חברים או הזמנות. פתאום גילינו משהו חדש:

אף אחד (כמעט) לא מזמין אותנו

ואני לא מתכוון לארוחה – אפילו לא לקפה ועוגה – או לבית קפה בחוץ – כלום – נאדה

המצב הכלכלי בחוץ קשה – אני מבין, אז יותר נוח לבוא לאכול אצלנו ארוחה חינם מאשר להזמין. אז זהו שלא. מהיום אין ארוחות חינם. רוצים לבוא לאכול? תזמו גם אתם איזה פגישה. תזמינו.

למען הסר ספק:

• משפחה – לא מדובר בכם. אתם תמיד מוזמנים, רק לא שבוע הבא. דרך אגב – אם לא שמעתם עדיין – ערב פסח אצלנו.
• חברים בלי בית פטורים מהזמנות ארוח. אם אתם מהקטגוריה הזו, אתם יכולים להזמין אותנו לאכול בחוץ.
• חברים שהזמינו לאחרונה, פטורים אף הם (שי – אתם פטורים באופן תמידי).
• כאלה שכאן במקרה ולא אכלו אצלנו – תזמינו, ונזמין בחזרה (מדובר גם על הקוראים שמעולם לא יצא לי לפגוש – יכול להיות נחמד).

אז זהו.

כן – אם אתם חברים, לא קוראים את הבלוג, ולא מזמינים – אל תצפו להזמנה מאיתנו בקרוב.