פעם, כשהייתי צעיר ויפה, ובאוניברסיטה, החיים היו אחרים. פעם, כשהייתי רזה מדי, רציתי להשמין מעט (אולי זה בגלל שהייתי רץ פעמיים -שלוש בשבוע 10 ק"מ, שוחה עוד שעה,רוקד 3-4 שעות ריקודי עם ועוד 4-5 שעות ריקודים סלוניים, ואז מקנח בשעה אימון ג'אגלינג – כשאני חושב על זה, איך נשאר לי זמן ללמוד באוניברסיטה?). דיאטנית הציעה לי "דיאטה" די קשה. בין השאר היא כללה להסתובב עם 100 גרם שקדים ביום ולאכול אותם – הייתי מציע לכל מי שהייתי פוגש כמה שקדים. זה לא קל לאכול כמעט 1 ק"ג שקדים בשבוע. כל שבוע. במשך חודשים.

זה לא עזר. לא עליתי במשקל (בנות – לא לקנא).

סיימתי לימודים, התחלתי לעבוד ברדויז'ן. והופ. עליתי 15 קילו. כרס קטנה שלא ממש שייכת לי מסתובבת איתי לכל מקום. למה? כמות הפעילות הגופנית ירדה והוחלפה בישיבה במשרד, וכמות הארוחות המסודרות עלתה – בייחוד ארוחת הבוקר.

בעשור האחרון, התרגלתי להתחיל את הבוקר עם כמה עגבניות שרי, מלפפון, גזר (או שניים) קלופים, תפוח ו/או אגס, תפוז (או שניים) בחורף, אפרסק ו/או משמש(ים) בקיץ. אה כן. וכוס קורנפלקס עם חלב.

השנה, הקיצוצים המיוחלים הגיעו גם אלינו. למגוון החברות שמפטרות ומורידות משכורות ותנאים, הצטרפנו גם אנחנו. עם פיטורים צנועים יחסית וללא פגיעה בשכר, החליטו על הצעד הקיצוני מכל: להפסיק את הפירות/ירקות והקורנפלקס בבוקר (גם מחליפים את מכונת הקפה עם הקפסולות, אבל לי זה לא ממש משנה – לא שותה קפה).

מאז, אני מסתובב כמו חיה מורעבת בבוקר, מחפש משהו לנשנש. אז ככה מרגישים עניי ארצינו שמראים מקררים ריקים בעוד הם מחזיקים טלפון סלולרי ומנוי לכבלים? לא סבבה.

בחברה, התחילו להווצר סליקים של אוכל. כל אחד "מחביא" באחת המגרות שלו איזה הפתעה. אצלי זה גרנולה, השותף שלי על חטיפי אנרגיה, המנהלת האדמיניסטרטיבית בקומה עם שוקולדים, ולמעלה עם עוגיות, לאחד יש קופסת קורנפלקס משפחתית מתחת לשולחן והמקרר מלא בשקיות וקופסאות פלסטיק בגדלים, צבעים וצורות שונים.

איך שברגע החריבו לי את החיים.

אני רעב.