יצאנו לאכול בערב.

החלטנו שהסטריפ (סטריפ = הרחוב הראשי עם כל המלונות) לא יהיה מקום טוב לאכול בו שוב – קצת יקר לפועלים קשי יום כמונו, וחוץ מזה, רצינו לגוון.

נכנסנו לאוטו, חמושים ב-GPS ותאבון, בחיפוש אחר המסעדה המושלמת.

תקתנו ל-GPS מסעדה אמריקאית. בחרנו את אחת מהקרובות אחרי שהתרחקנו מעט מהמרכז והגענו ל-buca de beppo. מסעדה איטלקית. תמיד אפשר לסמוך על ה-GPS.

היה יקר, והיה תור. החלטנו להמשיך לחפש. עברנו למסעדות מקסיקניות. אחרי השלישית שה-GPS הביא, הבנו שמדובר במקומות שלא ממש בשבילנו ועברנו לחפש מסעדות סיניות. כשמצאנו כבר אחת סבירה, ראינו מסעדה מקסיקנית. אז נכנסנו.

היה קצת רועש, אבל התיישבנו בכל זאת. התברר שעשו שם חתונה. מקסיקנית. בספרדית. עם זמרים. ורקדנים. ולהקה.

האוכל היה שווה ברמות, וגם החתונה הצנועה עם הרקדניות מהמתנ"ס המקומי הייתה כיפית.

מסתבר, שכל סופ"ש יש במסעדה הזאת להקה ושירים ספרדיים.

היה הזוי משהו, אבל סיום ראוי לשבוע המתיש הזה.