המצב בשוק די חרבנה. גם בדרום הארץ. אני עדיין לא ממש מעכל את מה שקורה בדרום, אפילו עכשיו כשבאשדוד גם נפלו טילים (אחד אתמול, עם הרוגה ועוד אחד היום). לא ברור לי מה אני מרגיש בקשר לזה – טוב, לא טוב, היה צריך קודם, לחכות קצת ולנסות אח"כ. אני אחזור לנושא הזה רק עוד כמה שבועות – בפרספקטיבה של זמן. אולי.
כשבמקומות אחרים משילים מאות עובדים, או פשוט מורידים בכמות מכונות הקפה, צחקנו אצלנו רק השבוע שאולי אין שקיות תה בפינת הקפה כי נגמר התקציב. אז השקיות חזרו, אבל די במקביל הופיעו הודעות באינטרנט שגם אנחנו הצטרפנו למעגל המפטרים.
כשהתפוצצה הבועה, בתחילת שנות האלפיים, היו שלושה מספרים רלוונטיים (אם אני זוכר נכון): 5, 10 ו-15. 5% הורדת שכר לעובדים, 10% הורדת שכר להנהלה בכירה ו-15% עובדים מפוטרים. הפעם המצב קצת שונה. ובכל זאת – לא כיף היה היום בעבודה.
אם להיות קצת ציני, לפיטורים האלה יש צדדים חיוביים וצדדים שליליים.
חיובי
- יהיה יותר מקום בחניה בבניין. אפשר יהיה לבוא ב-11:00 בבוקר לעבודה ולמצוא איפה לחנות.
- יש יותר מקום בחדרים. אולי אני אקבל עכשיו חדר לבד.
- יהיה קל יותר למצוא חדר ישיבות פנוי כי יש פחות פגישות.
שלילי
- לא מספיק המצב לא משהו, עכשיו נצטרך גם להוציא כסף על כל המתנות הסמליות למפוטרים. 10 ש"ח לכל מישהו שאני מכיר. ואני מכיר יותר מדי אנשים…
- צריך לעבוד יותר, כי כמות המשימות גדלה ולא קטנה יחד עם הצמצומים.
כמו בסיבוב הקודם, אני מאמין שבסוף, נראה את האור וזה לא יהיה מהרכבת שבאה ממול במנהרה.