זה לא שנהייתי עצלן (תמיד הייתי).
זה גם לא שלא היה לי זמן (היה גם היה).
זה אפילו לא בגלל שלא היה על מה לכתוב (דווקא היו שני נושאים שדילגתי עליהם).
זה רק בגלל מפלס הנזלת.
בסוף השבוע האחרון, קצת לפניו ועד לרגעים אלה ממש, אני טובע לי ל"הנאתי" באוקינוס של נזלת.
זה החל כמו כל דבר טוב באוצר הקטן שלנו – הילדה החמודה חטפה וירוס. היא נזלה. אנחנו דאגנו. ואז, כשהיא כבר כמעט בסוף, המזימה שלה להדביק אותי עבדה.
הוירוס הזה, או מה שזה לא יהיה, צחק אפילו על התרופות שהבאתי לו במתנה. לא ממש הולך לי לישון בימים האחרונים, ואני באמת לא מנסה להיות פולניה פה. הייתי צריך לוותר על אינטרנט כדי לנסות ולנוח מפטישי הנזלת שדפקו לי במוח מכיוון האף.
עכשיו, לקראת הסוף, נשאר להתמודד עם השאריות – נזלת מגעילה וסמיכה בכל צבעי הקשת, אף מתקלף, שפה עליונה עם אודם טבעי וצבע סיד לבן בפנים. מזל שאני כבר נשוי.
לא מאחל לאף אחד.
נזלת זה לא כיף. וזה גם פיכסה, ותרגיש טוב מהר מהר… כי הזמנתי אותך למשחק הבלוגרים. אבל אתה כבר יודע הרי…
רק טיפ קטן אחד.
לקלינקס יש חבילת טישואים אפורה של טישו תלת שכבתי עם אלו-ורה.
בימים כתיקונם זה פלצנות מטומטמת. בימי מצוקה, זה מתת אל. הטישואים לא שורפים לך את האף כשאתה משתמש בהם כל דקה, ושזה פשוט שווה כל שקל.