אף פעם לא ממש אהבתי ים. בעיקר בגלל השמש והחול שנדבק לכל דבר. כנראה שהסיבה המרכזית היא האובססיה של אמא שלי לאבק. כשחזרנו מהים, תמיד היה ריטואל של הורדת נעליים וריצה מהירה ישר לאמבטיה כדי לנקות רגליים – שהבית לא יתלכלך.

כשהגיע הפוסט של יובל לגבי השוודית שנדרסה בחוף הים, הוא היה חייב להזכיר את הסבל שלו ממטקות בחוף ובכך פתח תיבת פנדורה אצלי לגבי מה לא בסדר בים. הבלוג שלו, דרך אגב, מצויין ומומלץ בחום, בייחוד עכשיו כשכל המתקתקות של לפני החתונה שלו נעלמה.

בכל אופן, זה הביא אותי לדיון הפילוסופי במה הייתי משנה בים שלנו כדי שיהיה בו סבבה. אז הנה הרשימה שלי:

• חול. אסור להפטר ממנו, כי אז נהיה עם האבנים המגעילות של אילת ואירופה. אז רצוי שהוא פשוט לא יידבק, או יותר נכון ירד באופן עצמוני לפני שעוזבים את החוף או נכנסים לאוטו.
• ים. לא מלוח. שיהיה לכיוון מים מינרלים (evian שואבים מאגם גדול ליד ג'נבה, ככה שיש תקדימים שזה אפשרי).
• מדוזות. בלי. ואם חייבים, אז רק בשעות הלילה המאוחרות, כדי שיפריעו לכל הטובעים המזדמנים.
• האיש עם הארטיקים – שיעלה פחות הגלידות שלו ושיהיה תמיד ארטיק לימון.
• השמש. דילמה – צריך שיהיה חם בשביל ים, אבל זה די מעיק כל הנושא של להשרף, קרם הגנה וסרטן העור. צריך איזה פתרון של חוף מסונן מקרינת UVA ו-UVB מבלי צורך בקרמים.
• נשים. כמו שהזכרתי, לאסור על כניסה של נשים עם BMI גבוה שבאות עם ביקיני.
• גברים. איסור הורדת חולצה לכאלה שמחזיקים סוודר מתחת לחולצה. ואם אפשר להשאיר כאלה עם יותר מדי שרירים בבית אני גם אשמח (זה פשוט מתסכל).
• אלה שאוכלים בחוף פירות או עושים על האש – שיפנו אחריהם. הכלב שלנו מקבל מנות נוספות כל פעם שאנחנו בים.
• כמובן שבעלי הטרקטורונים, ג'יפים והמטקות צריכים לחפש תחביבים אחרים בחוף שלי.

עם רשימה כזאת פחות או יותר אני אשמח ללכת לים. עכשיו כשאחותי הודיעה על בגד ים שהיא קנתה לבת שלי, אני אפילו אצטרך להתחיל לחשוב בכיוון הזה ברצינות.