תארו לעצמכם.

החופש הגדול מגיע.

הילדה נשלחת הביתה מהגן ואפילו מה"קייטנה".

האבא נשלח הביתה ל"חופשה כפויה" מהעבודה.

ואז בדיוק.

משפצים.

החלטנו שהגיע הזמן להחליף את הג'קוזי הדולף שעמד לו בצמוד לחדר השינה שלנו ללא שימוש כבר כמה שנים. אפילו תכננו לגמור את כל העבודה לפני פסח (=לפני חצי שנה). אז לא יצא. אבל עכשיו, רגע לפני התינוק החדש, כמו כל הורים שדוגרים, החלטנו לשנות ולגוון – "להכין" את הבית לרך הנולד.

הבאנו את "מעצבת הבית" שלנו – זאת שאנחנו קוראים לה כשצריך לבצע החלטות עיצוביות: מה יהיה הצבע של הספה החדשה, על איזה קיר לתלות את התמונה שרק עכשיו קנינו ואיך לשבור ולבנות מחדש את הקיר בסלון. הפעם ביקשנו מקלחת. גדולה. מאד. עם דוש גדול מלמעלה. כזה כמו במלונות השווים באמת במזרח.

מה שלא אמרו לנו במפורש זה שאנחנו עומדים לגור בערך שבועיים באתר בנייה. כל המשפחה. בלי ממש יכולת לברוח – כי חופש גדול עכשיו, וכולם בבית.

חדר האמבט החדש, לפני קרמיקה על הספסל במקלחת, ארון אמבט, דלת ואסלה.

התפזרנו לנו ברחבי הבית, מחפשים מיטות לישון עליהם. מנקים את הרצפה בבית כל שעתיים מחדש בלי שזה יעזור. חיים כמו חוראנים.

חדר השינה שלנו…

הפועלים עזבו ביום האחרון של החופש הגדול. ואז החל סבב הנקיון. כרגע, עוד אין ארון אמבט וגם לא סגרו את המקלחת. אנחנו עושים מקלחות משפחתיות – יש מקום. ואת המתקינים? אני מנסה לדחות לאחרי החגים – כדי להינות עוד קצת ממקלחת ענקית.