הפעם, לראשונה בבלוג מדד למלון שנמצא סמוך לשדה תעופה: Ibis בלונדון.
היינו צריכים להגיע שבוע שעבר לאנגליה לחתונה, אבל זה לא היה בלונדון – זה היה בנוטינגהם. בגלל הרגישות של אשתי (כן, כן, נסיכה עם עדשה), לא היה הגיוני לטוס ואח"כ לנסוע עד לנוטינגהם, אז "נאלצנו" לנחות, ללכת לישון ליד השדה ולהמשיך בבוקר. למלונות ליד שדות תעופה יש חוקים לא כתובים, שהגיע הזמן שייכתבו:
- יש אליהם הסעה מהשדה. חינם. מחכים לה שעות או מתקשרים למלון מהשדה מטלפון מיוחד.
- הם לא משהו. יש בהם מיטה, אמבטיה ואולי ארוחת בוקר שלא צריך לכתוב עליה יותר מדי.
- הם לא יקרים יותר מדי.
- יש להם חניה לרכבים.
- מעבר לזה, אין מה לצפות מהם.
למלון Ibis הגעתי בלי ציפיות, למרות שהמחיר שלו היה לא נמוך בכלל. ככה זה אנגליה. גם על האויר היו צריכים תיירים לשלם אם היה אפשר לחבר להם מונה לריאות.
ההסעה למלון? בתשלום. כמעט 30 ש"ח. המרחק? 2 ק"מ…
המלון עצמו? קמצני ברמות. מי שרוצה שטיחון באמבט כדי לא להחליק, יכול להתקשר לקבלה…
החדר היה קטן. מאד. אבל היה בו אפילו חדר ארונות (או יותר נכון ארון בלי דלת?)
לתכלס…
- דלת כניסה – 5. עובד. לפחות זה.
- נייר טואלט – 2. נראה שבאנגליה מדובר בנייר שיוף ברוב המלונות.
- תאורה – 3. אין טעם להרחיב.
- אינטרנט – 2. יש. רק בלובי. יש גם מחשבים. במחיר של פאונד (7 שקל) ל-10 דקות. גנבים כבר אמרתי?
- מגהץ – 2. יש. רק בלובי באיזה חדר צדדי. אי אפשר לקחת לחדר.
- מתאם חשמל – 4. לא היה, אבל בשירותים יש חיבור אירופי ואמריקאי, ככה שהייתי מסודר.
- ערוצי טלויזיה – 4. יש וכולם באנגלית!
- מיני בר –5. אין! בדיוק מה שרציתי.
- כספת – 0. אין.
- ארוחת בוקר – 3. יש. בתשלום נוסף. אין ירקות בכלל.
- חדר כושר – 0. מה זה?
- אחרים – 1. באנו בגלל הקרבה לשדה. נשארנו בגלל הנוף.
לסיכום: 2.45 במדד המלונות של צחי. רק אם חייבים.
לפחות היה נוף מהחלון…
