עוד לוויות
בהלוויה של אבא שלי, חבר טוב שלו אמר שהם היו יחד בהרבה הלוויות מהעבודה - סוחבים את המת באלונקה שאיתה סוחבים אותו בדרכו האחרונה. ועכשיו, הוא צריך לסחוב את אבא שלי.
היום, הפריבילגיה הזו כבר לא קיימת. כל בית קברות שמכבד את עצמו מחזיק רכב חשמלי שבו נוסע הרב יחד עם האלונקה עם המת עד לקבר. תהלוכה של קרובים וקרובים רחוקים הולכים אחרי רכב חשמלי עם רב שממלמל זמירות שאיש כמעט אינו מבין. לפעמים, הקידמה הורגת מנהגים יפים.
סוף השבוע האחרון היה עצוב במיוחד. אמא של חברה טובה שלי מתה. יש לי הרבה ידידות, אבל חברה אחת. אני מכיר אותה עוד מהחיתולים. אני גדלתי בבית שלה. גדלנו באותו הגן, אבל בבתי ספר אחרים. דרכי חיינו הצטלבו והתנתקו פעמים רבות, אבל לא זכורה לי אפילו פעם אחת שרבנו. או שהיינו ברוגז. או שכעסתי עליה. ועכשיו, היא איבדה אמא. אמא שאהבתי. לפעמים, אין שום צדק.בהלוויה היום היה עצוב, אבל עם זאת, יצא לי לפגוש חברים ותיקים שלא יוצא לי לראות הרבה. מזל שאנשים מתים כדי שנוכל להפגש. חבל שלא קבענו לקפה ועוגה.
וכאילו זה לא הספיק, באותו סוף שבוע, לחבר מאד טוב שלי, ומאותה קבוצת החברים, מת הסבא. ועכשיו, אנחנו כל החברים קופצים בין לוויות וביקורי שבעה.
ליבי עם החברים שלי. כל מה שהייתי רוצה זה להיות איתם השבוע, אבל יותר מדי פגישות חשובות בעבודה, מהולות בטיסה לחו"ל השבוע, גורמות לזה שאני כמעט ולא אראה אותם.
אין שום צדק.