מסתבר שהיום היה תרגיל ארצי לקראת הלידה. התוצאה: נכשל.

מעשה שהיה כך היה. ישבתי לי לאכול צהריים בעבודה עם יותר מדי אנשים. אפילו לקחתי איתי את הטלפון (תופעה נדירה). הוא צלצל. לא זיהיתי את המספר והתעלמתי. חזרתי למשרד והתקשרתי חזרה. זאת היתה אמא של ענת, שואלת איפה אני.
למה? פשוט. כי היא חשבה שאנחנו כבר בחדר לידה…

מקור הטעות הוא קצר תקשורתי בין חברי גיל הזהב במשפחה. הסבתות דיברו ביניהן, האחת סיפרה סיפור מעשה והשניה השמעה סיפור אחר – היא החליטה שנכנסנו לניתוח . לבעלי הלב החלש – זאת אזעקת שווא – לא היה ולא נברא.

הורים של ענת, כמו כל קפיץ מתוח (או יותר נכון כמו כל זוג הורים שמחכה לנכד/ה הראשון), התקשרו לענת ואלי. הפלא ופלא – לא ענינו. אז אבא של ענת אץ רץ לחדר הלידה כדי לחפש את הבת שלו… לפחות עכשיו מישהו נוסף ראה איפה נלד, כי לי עוד לא יצא.

חודש תשיעי להריון הוא חודש נפלא. קורים בו המון דברים מעניינים. עד לאזעקת האמת כנראה יעברו עוד כמה ימים. אז משפחה יקרה – תעזרו בסבלנות, ותורידו בבקשה את רמת החרדות.