יום כיפור עבר בהצלחה יחסית, בעיקר בהתחשב שהיה לי פרוייקט העסקת קטינה במשך 24 שעות (בלי הוט לולי).
אם דבר אחד "העיב" על החג, זה היה ההרגלים הקטנים שליוו אותי כ"כ הרבה שנים – הרגלים שצריך להתחיל להפרד גם מהם…
- אין צורך לטאטא את הרצפה שבע מאות פעמים ביום – יש פחות אבק בבית
- לא צריך לשים מים בקערה
- לא יוצאים יותר בצהריים לטיול קצר של פיפי
- חסרות נשימות עמוקות במשך כל שעות היום והלילה – הנשימות של הבית
- אין מה לקפל יותר את המזרן של חן כשיוצאים החוצה
- אין סיבה לסדר את הצעצועים שמפוזרים בסלון בלילה
- הסוף של הטוסט? צריך לאכול אותו
- אין את מי ללטף עד שנרדמים
- זורקים ישר את קופסאות הקוטג' והיוגורט לפח
- לא צריך יותר להזהר מגרביים שנופלות לרצפה
- לא צריך לסגור את דלת השירותים כשיוצאים
- אין מי שישמע דפיקות בדלת ויתרגם לנו אותן לנביחות – אנחנו צריכים להקשיב להן עכשיו לבד
- צריך להתחיל לנקות את הרצפה אחרי שהילדה אוכלת – אין מי שיעבור וישאב את השאריות