הגיע הרגע.

מחר בבוקר, אני אוריד את בז' לסיבוב בפעם האחרונה.

חן תגיד לו להתראות בפעם האחרונה ותלך לגן.

ואנחנו נשים את בז' באוטו בפעם האחרונה וניסע בכרטיס חד כיווני לוטרינרית שלו – המלאך ששומר עליו ב-11 השנים האחרונות.

הרבה אין מה לומר. בכינו הרבה ונבכה עוד הרבה.

מה עושים כשלומדים על התאריך המיועד מראש עם הכלב בבית עוד כמה ימים? איך מתנהגים איתו?

אשתי שתחיה החליטה לפנק אותו בסיבוב בים – דבר שמזמן לא עשינו איתו.

טיול פרידה.

החודש האחרון היה אחד מהעצובים ביותר בחיים שלי ואחד מהמשמחים והממלאים ביותר בחיים שלי. הילדה שלנו נכנסה לגן בגיל שנתיים – כבר לא תינוקת. אנחנו נפרדים מהכלב שלנו, שהיה איתנו לאורך כל דרכינו הזוגית ביחד.

השבוע "חגגנו" 10 שנות נישואין. הפעם היחידה ששמתי לב לזה זה יום בערב, כשירדתי עם חן לטיול האחרון שלה בחוץ עם בז'. בתיבת הדואר בדרך חזרה חיכתה לנו מעטפה מאח של אשתי – ברכת שנה טובה, עם מדבקה שרמזה על יום נישואין 10… אפילו את זה פספסנו בכל מערבולת הרגשות.
זוהי סופה של תקופה ארוכה ויפה ותחילתה של אחת חדשה.

עצב ושמחה שזורים לאורך כל הדרך. מהות החיים.