לא יותר מזה. וגם זה בחסד.
היום, הגיעו התשובות מהן חששנו. לכלב שלנו יש סרטן (mast cell tumor grade 3 לאלה שרוצים לוודא בויקיפדיה). גרורות גם יש. ולא ניתן לבצע טיפול כירורגי. קיבלנו 2 אפשריות בלבד: משככי כאבים, למספר שבועות ואז הרדמה – כשהמצב ידרדר. או טיפול כימותרפי, למספר חודשים ואז הרדמה – כשהמצב ידרדר.
לא משהו באופציות.
לזה צריך להוסיף את הבת שלנו. ושאלות חסרות מענה חד משמעי לגבי הסיכונים שנשקפים לה עם כלב שמטופל בכימותרפיה. ומהעצב שירבוץ מעכשיו כאן בבית.
11 שנה הוא איתנו. שליש מהחיים שלי. נשמה טהורה של שמחה בבית.
שכחתי מזמן כמה דמעות יכולות לזלוג. כמה שבכי לא משחרר.
😥
אכן לא משחרר… מצער לשמוע. מאוד.
ההתלבטות קשה, אבל זה הזמן לחשוב עליו.
לי נתנו כמה ימים עבור הכלב המדהים שלי. עשיתי הכל כדי לקבל את הכמה ימים האלו איתו. בדיעבד היום אני מצטערת על זה שנתתי לו לסבול עוד כמה ימים כי לא הייתי מסוגלת להתמודד עם הפרידה ממנו.
לפחות יש לכלבים את זכות המתת החסד, ולפעמים, למרות שזה הכי קשה בעולם, אין ברירה…
הרופאים צפו לבז חיים טובים עם הכימותרפיה, כל עוד היא עוזרת. הדילמה היא בהשפעת החומרים על הילדה. אנחנו רוצים לתת לבז את המכסימום בתנאי שלא מסכנים את הילדה.
אני מאוד מקווה שאנחנו מחליטים נכון ולא נגלה בעתיד שלא היה סיכון לילדה ויכולנו לתת לבז עוד זמן.