רציתי לקשקש פה על נושאים שוליים. היו לי תכניות לרדת פה (ובגדול) על המלון ששהיתי בו שבוע שעבר – עם הציון הנמוך ביותר עד כה. אבל זה כבר לא יקרה. לפחות לא בינתיים.
בז', הכלב שליווה אותנו במשך 11 השנים האחרונות לא הרגיש טוב בימים האחרונים. הוא תמיד היה חולה במשהו: בליעת גרביים, הקאות ושלשולים, אפילפסיה, כאבי גב, פרקים ורגליים – עברנו איתו כמעט הכל. אפילו עשו לו בוק.

ועכשיו? שוב כאבים ברגליים. שוב לא מסוגל ללכת. שוב הוא מודבק לו בתוך הרצפה, בקושי מרים את הראש לראות מה קורה מסביב.

אז ביקרנו אצל הוטרינרית ביום שישי. פעמיים. וקצת בשבת. אז השתדרגנו ל"מרכז מומחים וטרינרי" בבית ברל (=בית חולים לחיות). קצת בשבת. ועוד בראשון.

גזר הדין?

סרטן. אולי.

ברגל. לא התפשט לרגל אבל כן הגיע לבלוטות (שוב – כנראה).

עוד כמה ימים נדע מה אפשר, אם בכלל, לעשות.
הרבה כח לעשות משהו לא ממש יש לי. ביומיים האחרונים הוא הראה לי מה זה לא להיות צמוד לי לרגל, נושם ומקשקש בכל שניה מהזמן שאני נמצא בבית. ריקנות.

איך לעזאזל אני אמור להתמודד עם זה? איך נסביר את זה לקטנה, שרק ביום שישי שמחה שלוקחים את "בז'י איתנו באוטו" "רופאה" "קלייר" "רגליים"?

נקווה שזה עדיין לא ההתחלה של הסוף. שבוע של ציפיה דרוכה.
עצוב בלב.