החיים הם בזבל, בעיקר למי שיש לו אימייל קבוע כבר כמה שנים – אבל משום מה, גם לתושבי מרכז הארץ.
יש לנו פילטר די טוב לדואר זבל בעבודה. לפעמים אפילו טוב מדי, עד לרמה שלא ניתן לקבל דואר מאנשים תמימים שבאמת מנסים להשיג אותי דרכו. כשהתלוננתי, פשוט אמרו שזה עניין של איזון – כמה הפילטר קשוח לעומת כמה זבל אני אקבל. בזמן האחרון, דואר הזבל העבודה הוא בעיקר נסיונות לשדל אותי לקנות מניות של חברות עלומות בבורסאות מסביב לעולם; תופעה חיובית לעומת הסבב הקודם שבו ניסו לשכנע אותי להגדיל איזורים אסטרטגיים בגוף.
בכל אופן, סוף השבוע שוב הגיע ואיתו דואר הזבל – לא האלקטרוני אלא הפיזי. זה שמשתלט על תיבת הדואר שלנו וגורם לכניסה לבניין להראות כמו בית דפוס (או מזבלה, תלוי כמה השכנים האחראים מתכופפים כדי להרים את מה שהם הוציאו מהתיבה שלהם ובמקרה "נפל" להם מהידיים). את הסבל מהתופעה הזו מרגישים בעיקר במרכז הארץ. יש לנו בסוף השבוע עיתון של בקעת אונו, ואחד של פתח תקוה, ועוד אחד מבני ברק, ועוד עיתון קקיוני לדתיים בשכונה, והרבה פליירים לפיצות. בעיקר פיצות.
מה אנחנו עושים בכל סוף שבוע? מרוקנים את תיבת הדואר לפח שצמוד אליה. מישהו צריך להוציא כבר איזה חוק נגד הכחדת יערות הגשם בברזיל לטובת תיבת הדואר שלי.
אין לך צורך בהגדלת "איזורים אסטרטגיים", אני עדה!
😯
לא ציפיתי לכזאת תשובה… בטח שלא כאן… 😳