היה שבוע קשה, שהסתיים ביום חמישי (אתמול). היה לנו סמינר לקוחות בארץ מהעבודה, וכחלק ממופע הבובות, היו לי שם 3 הרצאות שונות להעביר ועוד כמה הדגמות. רוב השבוע סבב סביב היום הזה וההכנות אליו.
כמו בכל סמינר, הגעתי שעתיים לפני שעת ה-ש', ועוד שעתיים אחרי שקמתי, ככה שהיה כבר אמצע היום מבחינתי. ערכות ההדגמה, באופן מפתיע, החליטו לגהק טיפה במהלך הבוקר ולעשות קולות סנוביים של " עכשיו נראה אותך רגוע 
". האמת? די שיקשקתי רוב היום שההדגמות לא יעבדו…
היום עבר בהצלחה, ואפילו ההדגמות שהיו לי שם עבדו כמו שצריך – כנראה שליטפתי אותם מספיק ונתתי להם את החום והאהבה שערכות הדגמה אוהבות לקבל לפני כל תערוכה. יש אפילו תמונות מהסמינר (יתווספו עוד תוך כמה ימים). היחידה הייתה שבדיוק בסוף היום, איך שסיימתי את ההרצאה האחרונה, אשתי האהובה התקשרה כדי להודיע לי שהיא לא מוצאת את המפתחות לאוטו… וכן – היא תקועה בתל אביב, וכן – אמא שלי ששומרת על הילדה לא תוכל להשאר אחרי השעה 18:00.
אז ההיסטריה באמת התחילה בהתעסקות עם האוטו והמפתחות במקום להמשיך למסעדה אחרי הסמינר – הנאה צרופה.
ואני שואל: למה???
- למה ענת לא יכולה לאבד את המפתחות במקום יותר נוח מאשר תל אביב?
- למה אי אפשר לבחור ימים שפויים לאיבוד מפתחות? שישי אחר הצהריים או שבת בבוקר יכל להיות יותר טוב
- למה זה חייב לקרות כשלכל העולם ואשתו – וגם אמא שלי – יש אילוצים קודמים שמוסיפים למתח?
תסתכל על הצד החיובי, לפחות לא איבדתי את הארנק